הראל חברה לביטוח בע"מ נ' גדעון ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

על מנת לסבר את האוזן, ביום 25.4.2011 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ביום 21.5.2012 נפתחה התביעה בבית-משפט זה, וביום 19.4.2012 נשלחו קבלות סילוקין על סך של 3,228 ₪.

סלע המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת החזר אגרת בית-משפט ושכ"ט עו"ד.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, התובעת שלחה מכתב דרישה אל הנתבעת 2, ומכתב הדחייה מטעמה נשלח ביום 26.10.11.

לשיטתו, התיק הועבר למשרדו להגשת תביעה, התביעה הוגשה, והוברר כי הנתבעת 2 שלחה מכתב סילוק לתובעת, אך לא ברור מתי התקבל אצל התובעת.

לאור האמור סבור הוא כי על הנתבעת 2 לשאת בגין אגרת משפט ושכ"ט עו"ד.

לטענת ב"כ הנתבעת 2, באמתחתה מכתב דרישה מטעם התובעת עם חותמת מקור שנתקבל אצלה ביום 29.3.12.

לטענתה, מכתב הדחייה שהציג ב"כ התובעת מתייחס לתביעת ההפסדים של המבוטח, ששולמה זה מכבר. הגם, שמכתב הדרישה לא נשלח לנתבעת 2, אלא ככל הנראה לסוכנות של המבוטח.

זאת ועוד, הצהירה שנאמר לה כי בידי התובעת חותמת סריקה הנושאת "יום" לפני הגשת התביעה המשפטית.

לפיכך, אין מקום לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו האם זכאית התובעת להחזר האגרה ולהוצאות שכ"ט עו"ד?

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפני, סבורתני כי הצדק עם ב"כ הנתבעת 2.

ובמה דברים אמורים:

ב"כ התובעת המלומד שם יהבו באמירתו הכללית כי נשלח מכתב דרישה על-ידי התובעת לנתבעת 2, אך משום מה הוא לא טרח להציג את מכתב הדרישה עליו הוא מסתמך, וישאל השואל – למה ומדוע?

כל שטרח הוא להציג בפני בית-המשפט הוא מכתב דחייה מטעם הנתבעת 2 הממוען אל "א ד ג- סוכנות לביטוח".

מנגד, ב"כ הנתבעת 2 בהגינותה הציגה את מכתב הדרישה שנתקבל אצל הנתבעת 2 ביום 29.3.2012, הנושא תאריך 20.3.12, בו נדרש סכום של 3,228 ₪ בגין התאונה דנן.